יש את המשימות הקטנות של החיים שלא נמצאות בשום רשימה. אחת מהן היא מחיקת תמונות של חניונים בטלפון. לאחרונה אני מגדילה לעשות (אין כמו למידה מניסיון) ומצלמת גם את העמוד לידו חניתי, גם את היציאה מהחניה וגם את המספר של המקום אם השקיעו בכזה.
הדפדוף בתמונות שנמצאות בין מינוס 5 צהוב ומפלס 3 ג׳ירפה מעלה איזו תובנה. יש שאלה אחת שמאפיינת הרבה ממה שאני עסוקה בו עכשיו והיא: איך מבוגרים לומדים?
זו שאלה שרלוונטית כמובן לאקדמיה ולתהליכי התפתחות מקצועית ובאותה מידה גם לתכנון ישיבות או כנסים. בכל מסגרת בה מצופה מהמשתתפים לרכוש ידע או לשנות עמדות והתנהגות מתרחשת למידה.
במפגש עם צוות ההנחיה של כל מסלולי הלמידה של מנהלי בתי ספר בירושלים ריכזתי עקרונות שחשוב לזכור בעיצוב והובלת תהליכי למידה. העקרונות מבוססים על תיאוריות ומושגים של למידת מבוגרים ואני משתפת בכמה מהם:
- לצד מכוונות עצמית ללמידה מבוגרים שואלים לשם מה: מבוגרים פתוחים ללמידה כשיש להם בהירות לגבי המטרה ו״מה יצא לי מזה״.
- ובאותו הקשר, מבוגרים מונעים (גם) מלמידה שממוקדת בפתרון בעיות.
- מבוגרים לומדים כשהם מעורבים בעיצוב הלמידה ובתהליכי ההערכה.
- מבוגרים זקוקים לבחירה לגבי מה ללמוד ואיך ללמוד.
- למידה מיטבית מתרחשת כאשר ידע וניסיון קודמים באים לידי ביטוי בתהליך הלמידה.
- למידה מיטבית מתרחשת כשיש זמן ומרחב לביסוס מערכות יחסים וקשר אישי.
שאלות שאני שואלת לפני כל הכשרה/סדנא/קורס/כנס: האם תהליך הלמידה מאפשר ללומדים בחירה? להביא את הידע והניסיון שלהם לידי ביטוי? האם המטרה ברורה? האם השיטה מתאימה או שעדיף ללמוד לבד/בקבוצה/מקוון? האם הלמידה רלוונטית? האם אפשרנו זמן ליצירת קשר בין אישי?
בעולם התיאורטי לעיתים עדיין מבחינים בין אנדרגוגיה (למידת מבוגרים) ופדגוגיה (למידת ילדים). לתפיסתי, כל מה שכתוב למעלה צריך לאפיין תהליכי למידה באשר הם-ילדים מבוגרים וכל מה שביניהם.
**בתמונות- תמונה שהיא הכי ההיפך מתמונות החניונים. מרחב למידה נפלא בחצר באחד מבתי הספר בהם הייתי החודש.
