ראשג״ד בצופים,

מנהלת מחלקת גני ילדים,

מנחה של קורס הנחיה דינמי,

מרצה באקדמיה,

מנהלת בית ספר,

עם כולם דיברתי בימים האחרונים על המעבר להוראה/ הנחיה מרחוק. יש המון שאלות ומחשבות ואני מזקקת 3 תובנות:

1. במקום שכפול, טרנספורמציה

אין ערך וטעם לשכפל את מערכות השעות, את חובת הנוכחות ולהקים מערכת לימודים או מערך שיעור מקבילים וסינכרוניים.

מה כן? לאפשר בחירה באופן הלמידה (להיפגש עם המרצה בזום/ לצפות בסרטון/ לקרוא טקסט) או לתת משימות א- סינכרוניות ולהיפגש לומר היי ולבדוק מה נשמע או כשיש ערך מוצדק לקבוצה ולנוכחות המשותפת מול המסך.

2. שותפות מלאה באחריות

מגיל צעיר ילדים יכולים ללמד אחרים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בהקלטת סרטונים בהם הם מלמדים משהו שהם טובים בו או לוקחים אחריות ללמוד וללמד את השאר. זה בוודאי נכון למבוגרים.

3. גמישות

גמישות בתכנים, בשיטות ההעברה ובאופני הקשר. לחשוב מחדש מה אני רוצה שיקרה, מהם האילוצים הקיימים ולהגמיש את כל מה שאפשר, כולל את מה שהיה נראה לנו עד היום כהכרחי. דוגמא מיידית שעולה היא שעות הלמידה אצל מתבגרים: אפשר לנצל את ההזדמנות ולתת להם אפשרות ללמוד בשעות בהן הם ערים 

בקיצור, כולנו נדרשים להיות ״האקרים״ חינוכיים – לעבוד בתנאי אי ודאות, לשתף פעולה, להסתגל לתנאים המשתנים, לעבוד עם מה שיש וללמוד ממה שמצליח וממה שפחות.

ומילה להורים-אני חברה בעשרות קבוצות חינוך ורואה את ההתגייסות המטורפת של מורות ומורים שנדרשים בן רגע לעבוד בתנאים אליהם (רובם) לא קיבלו הכשרה. תעזרו. תשאלו מה אתם יכולים לעשות (הזדמנות מעולה להתארח בכיתה בלי לצאת מהבית) ותגלו אורך רוח וסבלנות לניסיונות לגבש דרך שעובדת ומתאימה לכל אחד ואחת ולכל מסגרת לימודים וחינוכית.

*מסתבר שיש מונח בשם Transfornation Art, מלא דוגמאות בפינטרסט.