שיחת טלפון מרתקת בנושא פיתוח מקצועי וחקר הפרקטיקה של מורות הזכירה לי משהו שכתבתי לפני כמה חודשים.
לאחרונה באו לקיצם שני קורסים שהעברתי בתוכניות לימודים לתואר שני. בכל קורס השתתפה קבוצת מורים ומורות שהתבקשו (תחילה בחרדה רבה, אם להודות על האמת) לקיים מחקר פעולה: חקר פרקטיקה בשדה החינוכי שלהם אשר מטרתו להבין תופעה טוב יותר, לברר עמדות או למצוא פתרונות.
אני אוהבת ללמד את הקורסים הללו, כי בכל שנה עולים נושאים שונים, תחומי עניין מגוונים ושאלות חדשות, והללו תמיד רלוונטיים, מרגשים ומסקרנים. אני נדבקת בהתלהבות של המשתתפים וממתינה בקוצר רוח לתובנות שיופיעו בעקבות ראיונות, תצפיות או מילוי שאלונים.
אני נהנית לראות את המורות מתהדרות בכובע חדש: כובע החוקרת. זהו כובע של שאילת שאלות ושל הטלת ספק, כובע של נכונות ללמידה ולהתפתחות אישית ומקצועית. תקוותי היא שהכובע וכל המיומנויות שהוא מביא עימו ייכנסו לשגרת ההוראה.
במסגרת התהליך מתחדדות התפיסה כי עלינו לשאול שאלות כדי להעמיק חקר, ולצידה ההבנה שכמעט תמיד אין תשובה אחת נכונה או פשוטה. השאלות מובילות אותנו לצמתי קבלת החלטות רבים, ודורשות חשיבה מרובה. השאלה חשובה כשלעצמה, גם אם לא מצאנו תשובות המניחות את הדעת.
בשלב איסוף המידע, העברת השאלונים או קיום הראיונות, מתגלה הקסם שבהקשבה לחוויה של האחר. הקשבה של ממש. בלי להוכיח ובלי לנהל דיון. המשתתפים מתבקשים לפנות לפחות עשר דקות כדי לנסות להבין את החוויה המקצועית של הזולת; להיכנס לנעליו ולקבל זווית ראייה שונה משלהם על המציאות.
כמה מקרים אף המחישו את אמירתי שמחקר הוא פוליטי ביסודו. בעצם העלאת השאלה יש הצגת עמדה או אמירה. לעיתים אף קיבלנו תזכורת למורכבות של מחקר בשדה החינוכי ולמידת החשיבות של שמירה על כללי האתיקה, על שקיפות ועל כבוד לרגישויות שונות.
להלן כמה מן הנושאים שזכיתי ללמוד עליהם השנה דרך מחקרי פעולה של סטודנטיות וסטודנטים:
- מחויבות אישית של תלמידים בתיכונים להזדמנות שנייה: איך מגייסים אותה כשאין את המוטיבציה הפנימית להתנדב וגם לא את המוטיבציה החיצונית של השלמת בגרות מלאה?
- מה חשוב לעשות עם כיתת חינוך מיוחד כאשר קולטים תלמיד חדש באמצע השנה? כיצד יש להכין את הכיתה ומה צריך לעשות בימים הראשונים?
- מהי החוויה של מורי תיכון בהקשר של הבעת דעה פוליטית בכיתה? איך עומדים בהנחיות חוזר מנכ״ל ועדיין מהווים מודל לדמות חינוכית מעורבת חברתית?
- כיצד לקיים חניכה (לומדים המלמדים לומדים) בכיתת שפה שנייה? מה דרוש לחונכים כדי להצליח?
- מה עומד מאחורי ההחלטה ללמד קודם תנ"ך או קודם ספרות בתיכון? מהיכן בכלל הגיעה ההפרדה בין המקצועות ומהם השיקולים השונים?
- מדוע הורים לא מגיבים בקבוצות הוואטסאפ עם המחנכת והאם הם בכלל קוראים את הניוזלטר המושקע שנשלח? איך אפשר לוודא שהמידע החשוב יעבור להורים?
- כיצד השפיעה הלמידה מרחוק בתקופת הקורונה על תדירות ואיכות השימוש בשפה העברית בקרב ילדים ממשפחות ישראליות בארצות הברית?
- האם נכון לחייב תפילה בבית ספר דתי? האם זה משיג את המטרה? אילו עוד פתרונות אפשר להציע בהתחשב בשונות בין רצון התלמידות ובין ציפיות ההורים?
- האם שימוש בחומרים אותנטיים (סרטוני יוטיוב ופודקאסטים שלא נוצרו למטרות הוראת שפה) מסייע ללימוד שפה למבוגרים ברמת מתחילים?
- מהן פעולות ההוראה שאפשר לבצע כדי לקדם לומדים עצמאיים בגיל חטיבת הביניים?
כפי שניתן לראות, השאלות הן רבות ומגוונות, והן הולידו תשובות מרתקות ובעיקר ידע שנוצר על ידי מורות בכיתות לטובת עמיתותיהן.
אני מצרפת קישור למאמר "מחקר פעולה: 'ידע ויצירתו המשותפת בשדה'" מאת ברכה אלפרט ודרורה כפיר, שמתאר לדעתי את התהליך ואת ההזדמנות הטמונה בו באופן בהיר:
>> מעבר למאמר
