זמן.
זה מה שהם ביקשו.
מי זה הם?
כשגרתי בבוסטון ללימודי הדוקטורט שלי הייתי שותפה לקרן של חדשנות חינוכית אשר כל כספיה הוקדשו ליוזמות של מורות ומורים (בדומה מאוד לכמה מסגרות בארץ).
במסגרת תחום האחריות שלי הייתי שותפה בקבלת ההחלטה מי יקבל ומה.
בכל סבב הגשה התברר מחדש ש…
מה שמורות ומורים ביקשו כדי לקדם את היוזמות היה זמן.
לפעמים ביקשו כלים טכנולוגים, לעיתים שינוי בסביבת הלמידה או מימון אוטובוס אבל לרוב הם ביקשו זמן.
זמן לערוך רפלקציה,
זמן ללמוד ולהתפתח מקצועית,
זמן לבקר בכיתות אחרות או בבתי ספר אחרים,
זמן לתכנן לבד וזמן לעבוד בצוות.
נזכרתי בזה בשבוע שעבר וסיפרתי את זה בשיעור האחרון של הקורס ״ממחקר לפעולה״ למורות ומורים בלימודי התואר השני שלהם בחדשנות פדגוגית בבר אילן .
הרגשתי שבנוסף לכל הלמידה וההתפתחות המקצועית, נתתי להם זמן לעשות בדיוק את זה.
לפני כמה חודשים סיפרתי על תהליכי חקר הפרקטיקה (מחקרי פעולה) של מורות ומורים בפוסט הזה: סיפרתי על תהליך שמתחיל מסקרנות ורצון לגילוי. והנה אני מעדכנת מה הכי הכי מעסיק היום, ממש בימים אלו, מורות. כמובן שכל מחקר הוא עולם ומלואו ולאור מגבלות הז׳אנר אני משתפת בהצצה וטעימה מהתובנות.
ספוילר 1- כל הנושאים אשר הן בחרו לחקור הן נושאים שמעסיקים היום את כולם, סופר רלוונטים ובוערים.
ספוילר 2- הרבה מהנושאים קשורים זה לזה (כבר אמרנו שחינוך זו בעיה סבוכה ומורכבת!)
טעימה מהנושאים והתובנות:
א׳, מורה בשבתון. מתכננת לחזור ללמד בשנה הבאה ודואגת איך לא תישחק כמו מחנכות אחרות סביבה.
סקרן אותה להבין טוב יותר מה בתוך התפקיד הכי שוחק ובמיוחד מה שוחק מחנכות וותיקות שכבר פיצחו את רוב האתגרים המקצועיים.
תובנה אחת: אחד הגורמים המרכזיים אותן ציינו מחנכות ותיקות היה הגיבוי של ההנהלה לשמירה על גבולות בין הזמן הפרטי לזמן העבודה.
וכמו שהיא ביקשה: ״את חייבת לכתוב על זה לכל מנהלי ומנהלות בתי הספר שאת עובדת איתם- תבטיחי!״
הבטחתי והנה אני מקיימת.
מ׳ עסקה בפער. בפער בין התפיסות אודות הדור הדיגיטלי ובין מה שהיא רואה בכיתות- חוסר אוריינות דיגיטלית שבאה לידי ביטוי בחוסר ידע ומיומנויות לגבי איתור והערכת מידע, עבודה בקבצי וורד, בניית מצגות, שמירת קבצים וכו.
תובנה אחת: לשלב בכל הוראת מקצוע גם מיומנויות אוריינות דיגיטלית, כבר מגילאי היסודי.
ל׳ מלמדת בבית ספר לנוער בסיכון. היא מהמורות שמאמצות כלים טכנולוגים כי היא רואה עד כמה זה עוזר לתלמידים שלה ומגייס אותם ללמידה. היא רצתה להבין קצת יותר מה בולם מורות מהתנסות בכלים כאלו.
תובנה אחת: מורים רבים לא תופסים את השילוב של כלים כאלה כמיטיב עם הלומדים. כלומר- היא הופתעה לגלות שהקושי הוא לא (רק) בהסתגלות לסביבת למידה והוראה משולבת טכנולוגיה אלא בכלל המוטיבציה לנסות.
מ׳ מלמדת בבית ספר ובו בית מדרש. עניין אותה להבין איך המורים שמשתתפים חווים את העניין של ההנחיה על ידי תלמידים ומה הם לוקחים מזה לתפיסות העולם שלהם ולהוראה שלהם.
תובנה אחת: מאוד מעניין עבור מורות ומורים לשנות את המיקום שלהם, להיות משתתפים בתהליך למידה המובל גם על ידי תלמידים. יש ערך רב לקהילות לומדים כאלו המשולבות בתלמידים, מורים והורים.
אנה ואלזה (לא באמת, שם בדוי)
בדקו מהן תפיסות מורות ומורים לגבי למידה בין תחומית ורב תחומית.
תובנה אחת: ממצא מאוד בולט היה שמתמטיקה היא out. אין כמעט בשום מקום שילוב של למידה רב תחומית עם מתמטיקה (וגם מדעים). מה שאותי הפתיע זה שגם מקצוע האנגלית זכה לשילוב מינימלי, כל כך מתבקש בעיני לשלב אנגלית עם מקצועות אחרים. ועוד תובנה- מורים ומורות התנסו ומאוד מרוצים מעבודה רב תחומית. כדי להמשיך הם זקוקים ל… ניחוש נכון, זמן!
מ׳ וח׳ הוראה והנחית קבוצות: איך זה עובד יחד?
יש הרבה שיח על המקום של התייחסות לכיתה בקבוצה ועל תפקיד המורה כמנחה. באמצעות ראיונות של מורות ומורים שהם גם מנחי קבוצות וגם עוסקים בהוראה הן ניסו להבין מה בשילוב הזה עובד, מה פחות ומה מורה שרוצה לאמץ מעולם הנחיית הקבוצות יכולה לעשות.
תובנה אחת: זה לא כל כך פשוט.
ל׳ וי׳ שאלו שאלה שלא נשאלה עד כה הרבה- למה לא להקליד??
מורות למקצועות רבי מלל מקדישות שעות על גבי שעות לבדיקת בחינות וחלק ניכר מהזמן מוקדש לפענוח כתב יד. למה לא לאפשר להקליד? האם זה קשור לתפיסות? האם לתשתיות? האם הערכה חלופית של בגרויות מקדמת שינוי?
תובנה אחת: יש צורך להמשיך ולשאול את השאלה הזו ולקדם מענים אפשריים.
זו טעימה לחלק מן המחקרים. תהליך שמרתק אותי בכל שנה מחדש.
בשיעור הראשון של הקורס קראתי לו קורס בסקרנות.
בשיעור האחרון הבנתי שזה גם קורס באקטיביזם.
כולם יצאו מהמחקר עם רצון להמשיך- להמשיך להבין יותר, להמשיך להשפיע, להמשיך לחלוק את הרעיונות והתובנות שעלו, להמשיך בתחושת דחיפות (urgency) של אלו שישנו את המערכת מבפנים, למרות הכל.
ואיך זה קשור לתחילת הפוסט?
הסטודנטיות שלי, כמו כל שאר המורות והמורים במדינה צריכות זמן.
זמן כדי להיות מורות טובות, זמן כדי להיות מחנכות ראויות.
וזמן שווה כסף.
ואם אנחנו רוצים מערכת חינוך שבה מורים ומורות מחויבים ללמידה, לשיפור ולעשייה- אנחנו צריכים לתגמל אותם בהתאם ולאפשר להם את הזמן הזה.
