״זה מביך אותי״
״התקלת אותי, אני מודה, קשה למספר את עצמך״
״האמת שזו היתה חוויה מרתקת, להיחשף לכמה למדתי״
״אני מתנצלת על חוסר הצניעות״
אני רוצה לשתף בניסוי שערכתי בחודש האחרון וקשור מאוד לנושא של הערכה ומתן ציונים.
נתחיל בכמה אנקדוטות של רקע:
1.
אני לא אוהבת לתת ציונים. אני מלמדת מבוגרים (לרוב מורות ומורים) ואני מאוד לא אוהבת לתת ציונים במספרים. אני מרגישה שקטונתי להעריך את הלמידה וההתפתחות של מישהו אחר במספר. אין אצלי מבחנים ומטלות ההערכה שאני נותנת הן הרבה פעמים עם חופש פעולה ובחירה כך שמאוד קשה להעמיד אותן על סרגל ציונים מדויק.
בקורסי דוקטורט משימות הכתיבה וסקירת הספרות אמנם נרחבות ודורשות זמן רב להערכה אך דווקא שם אני מרגישה שהסטנדרט האקדמי מאוד מסייע ומאפשר לדייק את ההערכה ובנוסף, אני מלמדת שם ב co ויש לי אפשרות לקיים דיאלוג מקצועי עם קולגה אודות ההערכה.
לא אוהבת זה נחמד א-ב-ל בכובע האקדמי אני מלמדת במקומות אשר לרוב דורשים ממני להקליד מספר בספרות (או באותיות) בסוף הסמסטר. למה לרוב? כי לפעמים יש קורסים שאפשר להגדיר כעובר/נכשל ואני מיד מבקשת לעשות שימוש באופציה הזו.
2.
לפני כמה שנים ראיינתי את ג׳ן, מורה להסטוריה בתיכון אמריקאי (שם זה נקרא Social science). היא סיפרה שערכה ניסוי ובתחילת השנה נתנה לתלמידים אפשרות להחליט כיצד תהיה מורכבת ההערכה שלהם במהלך הסמסטר כלומר מה יהיה המשקל של ההשתתפות בכיתה, הכנת שיעורי בית, מטלות ומבחנים. אני זוכרת שהיא סיפרה שהופתעה מכך שהם היו הרבה יותר ״קשוחים״ ממה שהיא קבעה בשנים קודמות.
3.
כבר כמה שנים אני חברת קהילה בקבוצת פייסבוק בשם : Teachers throwing out grades
קבוצה בה יש שיח מרתק על הערכה עצמית, סטנדרטיזציה, רפלקציה, סוגיות של צדק ושיוויון חינוכי ועוד. לפעמים מדברים על ״going gradeless" ומונח חדש שראיתי לאחרונה כינה את התהליך ״ungrading״.
יש שם הרבה עיסוק בפתרונות של תיקון (revision) של עבודות עד שהן מגיעות לרמה מספקת, עיסוק בנושא של מיומנויות ובקושי להעריך אותן אשר תורם למגמת ה״ללכת בלי״ ציון מספרי, עיסוק במקצועות ליבה כמו מתמטיקה ושפה ובמקצועות כמו אומנות וספורט. יש גם מחקרים רבים שעוסקים בנושא המגדרי ושוב ושוב נמצא כי בסיטואציות של הערכה עצמית נשים נוטות להעריך את עצמן בהערכת חסר (כלומר יתנו לעצמן ציון נמוך יותר מאשר המורה היתה מעריכה) וגברים…בדיוק ההיפך.
ועכשיו לניסוי- זה מה ששלחתי במייל יום אחרי סיום הסמסטר:
בסמסטר א׳ דיברנו הרבה על תהליכי שינוי בחינוך, על האקריות חינוכית, על לקיחת סיכונים ועל האופן שבו אפשר לקדם שינוי באמצעות ניסוי ואני בוחרת לערוך ניסוי שכזה עם הכיתה שלכם.
אני מצרפת את רכיבי ההערכה של שני הסמסטרים והבקשה שלי היא פשוטה (אבל לא בהכרח קלה).
*כאן הגיע פירוט של כל המשימות במהלך הסמסטר בין אם משימות אישיות או קבוצתיות, להגשה או להצגה בכיתה, בקבוצת דיון או קריאה שיתופית*
אנא שלחו לי בשבוע הקרוב במייל חוזר את הציון שלדעתך משקף את הלמידה שלך ואת השלמת המשימות בשני הסמסטרים. במסגרת הניסוי אני מתחייבת לנסות ולכבד את ההערכה אך משאירה לי את המרחב לשיקול דעת לשנות אם יהיה צורך.
עד כאן סוף המייל.
המשפטים בפתיחה הם חלק קטן אך מייצג של רוח התגובות:
זה מביך,
זה מוזר,
זה מאפשר להבין כמה למדתי
השאלות והתובנות שלי מהתהליך ומהתגובות של הלומדות והלומדים:
- האם להציג את נושא ההערכה העצמית בתחילת הקורס? מה יהיו היתרונות והחסרונות?
- יש צורך לנסח באופן יותר ברור את הציפיות מהמטלות ומרמת ההעמקה המצופה, בעיקר כדי לעשות צדק עם אלו שעשו מעל ומעבר.
- זה לא מתאים לכל קבוצה או כיתה או שיעור. כמובן תלוי בהקשר וביכולת. כמו שרואים בקצת הציטוטים שהבאתי בהתחלה, גם למורות וותיקות המשימה הזו היתה לא פשוטה. הערכה עצמית דורשת בגרות, יכולת רפלקטיבית ונכונות למעורבות גבוהה בלמידה.
- מונח שחזר שוב ושוב- זה מביך לדבר על ציונים. אם משהו כל כך קשה לעסוק בו זה עוד סימן שצריך לבחון דרכים אלטרנטיביות.
- אני לא נגד הערכה. גם הלומדים אוהבים לדעת ״היכן אני עומד״ ביחס לרכישת הידע או היכולת וביחס לאחרים. אני חושבת ששימוש במספרים בלבד מפספס פעמים רבות את המטרה ומרחיק אותנו מלמידה אמיתית.
- הערכה עצמית או רכיבי הערכה עצמית מאפשרים רפלקציה התבוננות על תהליך הלמידה ועל הצמיחה שהתרחשה במהלכו וזה מבורך.
אז איך אפשר לקרוא ל Ungrading בעברית?
