בתחילת ינואר התקיים כנס חינוך ב Zoom בהובלה המשותפת של מיכל מדמון מנהלת קהילת חינוך 2020 וד״ר תמי חלמיש אייזנמן מהיוזמה – מרכז לידע ולמחקר בחינוך.
שמחתי לקחת חלק במושב בנושא מרחבי למידה חדשניים אשר התבסס על דוח מת”ת בנושא קשרים בין עיצוב מרחבי למידה לתהליכי הוראה ולמידה אשר כתבה ברוריה טישלר, וערכה שירה זיוון.
חלקתי את הפאנל עם שתי נשים רהוטות וחכמות. פאטמה קאסם, מרכזת החינוך הקדם יסודי בחברה הערבית והבדואית במשרד החינוך, הציגה היבטים הקשורים לגיל הרך. ידעתי את זה כבר קודם אבל התחושה התחזקה- יש הרבה מה ללמוד ממה שקורה בגני הילדים ומיוזמת הגן העתידי.
אחריה דיברה איילת ביטון, מנהלת בית הספר “התומר” לחינוך מיוחד בנס ציונה. בין דבריה היא שמה דגש על חשיבות סביבה המעודדת אינטרקציות חברתיות וכן הציגה דוגמאות רבות כיצד ניתן להפוך כל מרחב או חלל קיים לכזה שיש בו פעילות למידה אחרת.
אחרי הגיל הרך ובית הספר, אני דיברתי על מרחבי למידה בהשכלה הגבוהה. הנה הכותרות של מה שאמרתי ואשמח כמובן להרחיב/ לשלוח הפניות להעמקה:
– זה תחום חסר: גם במחקר וגם בפרקטיקה
בעוד יותר ויותר בתי ספר נראים אחרת מה שמוביל במקרים הטובים לפדגוגיה אחרת, בהשכלה הגבוהה בכל העולם עדיין רוב חללי הלמידה הם מסורתיים- כיתות ואולמות הרצאות. מעניין לציין שאחד הההסברים המוזכרים הוא דווקא הטכנולוגיה: ככל שהטכנולוגיות השתכללו, נכנסה התפיסה של למידה בכל זמן ולמידה בכל מקום ובעצם הסיטה את הפוקוס ממרחבי למידה. זה תחום דל יחסית גם מבחינה מחקרית, אין הרבה מחקרים וגם שיטות המחקר מאתגרות.
– יש מגמת שינוי!
הפער הזה בין העיסוק במערכות חינוך בנושא מרחבי למידה ובין העיסוק באקדמיה צריך להצטצמם מהרבה סיבות .זה קשור לדיון הרבה יותר רחב על המקום ותשומת הלב שהאקדמיה מקדישה לסוגיות של הוראה.
הפער הזה חייב להצטמצם קודם כל ומהר במוסדות להכשרת מורים ומורות, שם צריך להתקיים מודלינג ללמידה במרחבים מגוונים. יש לזה חשיבות גם בתפיסות של כיצד נראית הוראה ולמידה וגם במיומנויות של איך עושים את זה.
– מה קורה ומה יכול עוד לקרות
* פעולות לקידום מרחבי למידה שנעשות לא רק למטרת למידה אלא לקידום מטרות חברתיות של תחושת שייכות ומרחבים רגשיים אשר תומכים במערכות יחסים. אני רוצה להציע שינוי טרמינולוגי- מרחבים שמשרתים קהילות.
* חללי למידה שנראים הרבה יותר כמו מקומות עבודה כמו למשל מעבדות או חללי מייקריות ל hands on. שילוב של עבודה ומקום לאינטרקציות חברתיות ולפתרון בעיות שהן מולטי דיספלינריות. מרחבים המעודדים למידה מבוססת פרויקטים או למידה מבוססת דיאלוג.
* לא צריך לבנות מחדש- עובדים עם מה שיש. דוגמא בולטת היא שימוש בספריות- הפיכה שלהן למרחבי מייקריות, מרחבי רב תכליתי ללמידה, לפעמים שינוי שמנוהל באמצעות תהליך שיתופי עם סטודנטים.
* פיצוח ופיתוח של שיטות מחקר שמאפשרות הערכה של שינויי מרחב- למשל מחקרים שבוחנים מוביליות ותנועה בכיתה של מורים ותלמידים כמדד ללמידה פעילה.
לסיכום הדגשתי שאין ״נכון ולא נכון״. הסוגייה המרכזית היא הלימה. יש ערך קריטי להלימה בין הצורך הפדגוגי לבין המרחב בו מתרחשת למידה.
סיפור שלא הספקתי לחלוק אתמול: אני כל קיץ מלמדת בארצות הברית. באחד הסמטרים נגשה אליי מזכירת המחלקה וסיפרה לי בהתרגשות רבה ששובצתי לכיתה הכי שווה בקמפוס. הגעתי כמובן יום קודם להתרשם מהכיתה ומצאתי אודיטוריום מפואר, מלא במערכות מולטימדיה משוכללות וכורסאות אדומות נוחות ומפנקות. אם הייתי מעבירה שם הרצאת טד או שיעור בקולנוע זה היה מושלם. אבל אני רציתי לנהל קבוצות דיון ושיח, רציתי שיעור שכולל חלוקה לקבוצות ועבודה על טקסטים וזה פשוט לא התאים. אחרי חצי שעה מצאנו את עצמנו בחוץ על הדשא… כאמור, הלימה זה הסיפור.
